Posts filed under ‘אנשי עסקים’
האם גם אתם חושבים על פרישה? תחשבו שוב
היכולת להיות מאושר טרם הפרישה היא תנאי הכרחי לפרישה מאושרת. יעקב בורק, סופר ואיש עסקים מצליח, בפוסט אורח על היום שאחרי
נכתב ע"י יעקב בורק
אחת האגדות המרחפות אי שם באינטרנט עוסקת בקשר בין גיל הפרישה ותוחלת החיים. על פי הסיפור, שיש בו כנראה יותר מגרעין של אמת, הופתעה הנהלת בואינג לגלות כי בקופת הפנסיה שלה הולכים ונערמים מיליוני דולרים שאין להם דורש. ד"ר אפרם צ'אנג, שנדרש לנושא, טרח וספר את המחאות הפנסיה ששלחה החברה לעובדיה שפרשו וגילה, לתדהמתו, כי עובדים שפרשו בגיל 65 קיבלו כספי פנסיה רק למשך 17-18 חודשים בלבד בטרם נפטרו מן העולם.
טבלה מפורטת שבדקה את הקשר בין הגיל בזמן הפרישה וגיל המוות, העלתה כי פרישה מאוחרת היא מרשם בדוק לקיצור תוחלת החיים – כל שנה עבודה אחרי גיל 55 עלתה לעובד בואינג בשנתיים מתוחלת חייו ומי שדחה את פרישתו לא זכה למעשה לסיכוי נוסף לחיות את חייו אחרת.
האם עבודה תחת לחץ בין הגילאים 55 ל-65 מטילה על העובד השחוק ממילא עומס שאפילו בריאים מתקשים לעמוד בו? או שאולי מי שפרשו מוקדם היו מבוססים כלכלית וממילא יכלו לאפשר לעצמם רמת חיים וטיפול רפואי גבוהים יותר?
בין שכך ובין שכך, לא מייצג המחקר מלפני 25 שנה (אם אמנם נערך) את נתוני תוחלת החיים של העובד כיום. אך הוא בהחלט מעורר מחשבה שכן חלום הפרישה המוקדמת משותף לרבים מאתנו.
עם זאת מבינים רק מעטים מהחולמים לפרוש עשירים כי לפעמים קשה יותר לפרוש מאשר להתעשר. פרישה מוצלחת, אם למנות הבדל אחד, אינה עניין של מזל אלא של תכנון קפדני. התכנון הזה חייב להבטיח אלטרנטיבה לעבודה כמקור מרכזי של מימוש זהותי פסיכולוג ותחושת מטרה בחיים.
"במה את/ה עוסק/ת?" היא השאלה הראשונה שעולה בכל סיטואציה חברתית בין זרים, אבל השאלה האמיתית בהקשר של הפרישה היא מי נהיה כאשר נופשט מהתואר הרשום לצד שמנו על כרטיס הביקור שלנו? אם נולדתם לאחר שנת 1950 מוטב שתענו לשאלה זו מוקדם ככל האפשר שכן אתם צפויים לבלות יותר מ- 25 שנה מחייכם בחיפוש התשובה לאחר שפרשתם מעבודתכם.
קולב חדש להישגיות
פרישה מוצלחת קשורה בראש וראשונה ליכולתנו לפתח ולאמץ זהות חדשה שאינה קשורה לעבודתנו. רבים ממרכיביה מקיפים אתכם כבר היום – חברים, תחביבים ותחומי עניין שונים שאינם קשורים לעבודה. אף לא אחד מאלה תוכלו לפתח בקלות בגיל מאוחר, קשה לאמץ הרגלי קריאה והאזנה למוזיקה לאחר גיל 40 וכך גם הרגלי טיול בארץ ובחו"ל או מיומנות בענפי ספורט מסוימים. מי שיזניחו את פיתוח נכסיהם הלא חומריים על חשבון הנכסים החומריים צפויים להסתער על עיסוקי הפנאי שלהם לכשיפרשו משל היו משימות עסקיות. אלה לא יפרשו באמת אלא ימצאו קולב חדש לתלות עליו את הישגיותם.
פרישה היא גם עניין תרבותי. במחקר מקיף שערך HSBC בשנת 2005 בקרב יותר מ- 27,000 איש ב-20 ארצות ו-5 יבשות, התברר כי בעוד הקנדים רואים בפרישה הזדמנות לפרק חדש בחיים, חוששים האמריקנים שיהיו למעמסה על משפחותיהם והברזילאים רואים בה הזדמנות להאט את הקצב כדי לבלות יותר עם חברים ומשפחה. מי היה מאמין כי בברזיל הפורש הממוצע הוא בגיל 49 וכי ברזיל, עיראק ואיראן הן המדינות היחידות בעולם ללא גיל פרישה מינימאלי לעובדי מדינה.
מומחי פרישה יציעו לכם לא לדחות את אושרכם לאחר מועד הפרישה. היכולת להיות מאושר טרם הפרישה היא תנאי הכרחי לפרישה מאושרת. השקיעו באיזון בין עבודה וחיים הרבה שנים לפני פרישתכם ואל תעבדו בסוף שבוע על חשבון תחביבכם. פתחו קשרים חברתיים שאינם קשורים למקום העבודה. נסו לנסח מטרה בחייכם שאינה קשורה לקריירה. יש יותר מעמותה אחת שתשמח לאמץ אתכם כמתנדבים. קבעו מועד לפרישה ואם אין ברירה ואתם בראש הפירמידה הכשירו מחליף. בהגיע מועד הפרישה הוא כבר ידאג לדחוף אתכם החוצה.
וכן, אל תשכחו לכלול את בן זוגכם בתכנית הפרישה שלכם ולא רק לצרכי התאמת הציפיות. בני זוגכם עשויים לדעת עליכם הרבה יותר מאשר אתם יודעים על עצמכם ולהעריך טוב מכם באיזו מידה תצליחו בתכניותיכם. ח
ברת יאמהה היפנית תיכננה קופסה בשטח שלושה מטרים ריבועיים אותן רוכשות בהתלהבות עקרות הבית היפניות. הקופסה מתאימה לפינת חדר רגיל ומכילה בקלות בעל או קרוב אחר שהתנחל בבית לאחר שהפסיק לעבוד.
אטימות לרעש היא חלק בלתי נפרד מהמפרט.
השמה מהסוג השלישי – איך מגייסים מנכ"ל למלכ"ר?
המגזר השלישי אימץ בשנים האחרונות את שיטות העבודה הנהוגות זה שנים במגזר העסקי ומסתייע בחברות השמה לצורך חיפוש מנכ"לים. כמה סוגיות ומסקנה חיובית בסופן
נכתב ע"י פזית אלחלל
גופים שונים המשתייכים למגזר השלישי החלו להפנים בשנים האחרונות כי יש הכרח להיעזר בגופים מקצועיים חיצוניים כחברות השמה על מנת לאייש באופן מוצלח את מי שיעמוד בראשם.
מנכ"ל לעמותה או מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) שונה במהותו מהמקבילה במגזר העסקי. זאת בעיקר בשל העובדה שבמגזר השלישי עבודת איתור מנכ"ל מתבצעת מול וועדת חיפוש המורכבת מנציגים של הוועד המנהל. כל נציג מביא איתו דעה משלו, ניסיון מגוון ולעיתים אג'נדה פוליטית/ארגונית. על-כן, תפקידנו להוביל תהליך מסוג זה ביתר חכמה וברגישות.
בחרתי להציג בפניכם מספר היבטים במערכת היחסים עם ועדות חיפוש עימן התמודדנו במספר לא קטן של תהליכי השמה במגזר השלישי:
אובייקטיביות: שמירה על אג'נדה נקייה
בארגוני המגזר השלישי תהליכי חיפוש הינם לא פעם בעלי גוונים פוליטיים משמעותיים (במובן המפלגתי ו/או האישי). עם זאת, חברת ההשמה מחויבת לשמור על אג'נדה נקייה, מקצועית ואובייקטיבית. כדי לשמור על תהליך נקי ואמיתי ולא להוות "חותמת גומי" עבור ועדת החיפוש, תפקידנו להביא לשולחן שיקולים מקצועיים בעד ונגד בחירתו של מועמד כזה או אחר ולהציג את עמדה אובייקטיבית שאינה מייצגת אינטרסים של אף אחד, אלא פועלת בשם מקצועיות התהליך.
דיסקרטיות: איך מאזנים בין שני צדי המתרס?
עניין מהותי בעולם ההשמה בכלל, ובתהליך השמת מנכ"לים ובכירים בפרט, הינו שמירה על דיסקרטיות. חלק מהמועמדים במגזר השלישי מכהנים באותה עת בתפקיד בארגון בעל חשיפה תקשורתית רבה ומעדיפים לשמור על פרופיל נמוך עד שסיכויי הבחירה שלהם יתבהרו. בשל כך, לא ירצו להיכלל ברשימת מועמדים פוטנציאלית בשלבים מוקדמים של התהליך. לעומת זאת, מצידו השני של המתרס, ישנה וועדת החיפוש שמטבע הדברים מבקשת כל פיסת מידע שניתן להשיג על המועמדים. במארג עדין כזה האפשרות לשמור על דיסקרטיות מוחלטת ולהיות אחראי על כך שמידע לא יזלוג החוצה היא דבר לא פשוט ורק ניסיון וידע מקצועי ייתנו לכך מענה הולם.
קונצנזוס: כלה לכמה חתנים
קיימת מורכבות מהותית להגיע לקונצנזוס בין חברי הוועדה; הוועדה מורכבת מאנשים המכהנים בתפקידי ניהול בכירים אחרים ויושבים בוועד המנהל ובוועדת החיפוש על בסיס התנדבותי. כל חבר וועדה מביא תפישת תפקיד, פרופיל מועמד והתייחסות למידת התאמתו באופן אינדיבידואלי וסובייקטיבי שמקורם בעולמות התוכן האישי. מכאן, שראייתם את המועמדים שונה מאחד לשני.
האתגר שלנו – מכיוון שלחברי הוועדה יש קולות שווים בהחלטה, מוטל עלינו לפצח מי מהמועמדים יענה למרב הדרישות וייצור כימייה טובה עם חברי הוועדה כולה ועם כל אחד מהם בנפרד. זאת, בניגוד להחלטות המתקבלות בארגונים עסקיים שם בדרך כלל יתקבלו ע"י גורם מכריע בעל זכות וטו.
יחסי כוחות: איזון עדין
במקרים רבים, יו"ר ועדת החיפוש הוא זה המוביל ומנהל את תהליך ההשמה. עם זאת, למרות עמדת הכוח שלו, צריך לאפשר גם לאנשי הועדה האחרים לבוא לידי ביטוי בתהליך. אנחנו, העומדות בתווך, צריכות לנהל תקשורת זהירה ומשתפת תוך שהיא שומרת על הקשר עם כולם ומעדכנת את חברי הועדה בפרטי התהליך. עלינו לאזן בין שיקוליהם של חברי הועדה לשיקולי היו"ר.
ומה המסקנה?
ניסיוננו מלמד, כי לצד האתגרים והקשיים, ולמרות שלאורך הדרך התהליך נראה כאוטי ואף בעייתי, ניהול חיצוני ע"י גוף מנוסה ומקצועי תורם לגיבושו וסיומו המוצלח. דהיינו- מציאת מנכ"ל מתאים לארגון.
תרומתנו הינה בהפיכת התהליך למסודר יותר, אובייקטיבי, המחייב את כל הנוגעים בדבר לעמוד במסגרת זמן הגיונית. בין היתר, אנו נמדדות בהצלחה לתווך בין גורמים רבים, לדאוג לשמירת דיסקרטיות התהליך כולו, ליצור אצל חברי ועדת החיפוש אמון – ובסופו של דבר להפוך את התהליך למכובד ומקצועי בניגוד לתדמית הציבורית שיש לתהליכי בחירה אלה.
אהבתם את המאמר?
כל המאמרים של פזית אלחלל
הקשר אל האושר – סרטון לחג
חג הפסח הוא חג שמתאפיין בחוויות מסוגים שונים – מסורתיות, משפחתיות, קולינאריות. בפוסט הזה בחרנו להציג לכם קטע וידאו מסקרן ואפילו קצת רלוונטי. הקטע הוא מתוך TED.
אנחנו מוצאות את TED כמקור מעורר השראה במגוון רחב של תחומים. כל אחד ואחת יגלה בו מעיין של ידע ומידע.
דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגנטיבי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, מדבר על חוויות וזיכרונות והקשר שלהם לאושר. זה חומר נחמד למחשבה במיוחד בהקשר של סדר הפסח המסורתי. חג שמח!
כתבו עליו בעיתון – את מי זה מקדם?
ניתן לחשוב שאזכור שם של אדם בתוך בורסת השמות כמועמד לתפקיד בכיר תגרום לו להיתפס כמבוקש יותר, אפילו בתוך החברה שבה הוא מועסק ממילא באותו זמן - אך האם זה באמת כך?
נכתב ע"י דודי נייס
ידיעות בעיתונות בנוסח "בין המועמדים לתפקיד, גם xxx, מנכ"ל חברת yyy" הן דבר שגור. בכל ידיעה על מנכ"ל שעוזב יופיעו גם שמות של מועמדים להחליפו. "בורסת השמות", כמו שאנחנו מכנים אותה, נתפסת ממבט ראשון כגורם-מקדם: אם כתבו על מישהו שהוא מועמד להחליף מנכ"ל בכיר כלשהו, סימן ש"מחזיקים" ממנו. סימן שהוא רציני.
ניתן לחשוב שאזכור שם של אדם בתוך בורסת השמות תגרום לו להיתפס כמבוקש יותר, אפילו בתוך החברה שבה הוא מועסק ממילא באותו זמן - אך האם זה באמת כך?
מחשבה מעמיקה יותר והרבה ניסיון לימדו אותנו שהשתתפות בבורסת השמות הפומבית והמצומצמת מועילה לרוב לכתבי העיתון שצריכים למלא משבצת ואולי מספקת צורך אנושי ברכילות – אולם היא בוודאי לא מקדמת את מי שמוזכר בה.
הנה לדוגמה 2 מוקשים המאיימים על מי ששמו שב ומוזכר בבורסת-השמות:
- תדמית של מועמד סדרתי: אם אותו אדם מוזכר שוב ושוב כמועמד להחליף כל מיני בכירים פורשים ובסופו של דבר לא מתמנה למשרה, הוא מקבל שם של מועמד סדרתי, ויותר גרוע מזה: הוא נתפש כ"לא מתאים" סדרתי. הדבר יהיה כמובן בעוכריו בסופו של דבר.
- לך תוכיח: אם המועמד שמוזכר מועסק בתפקיד בכיר בחברה, יהיה לו קשה להוכיח שהוא לא נפגש מאחורי גבם של מעסיקיו וניסה למצוא תפקיד במקום אחר. יהיה לו אף קשה להוכיח שהוא לא היה שותף לאזכור שמו כמועמד. התוצאה היא פגימה ביחסי האמון בינו לבין החברה שבה הוא מועסק.
מהסיבות הללו, וסיבות רבות נוספות, אנחנו מאמינות גדולות בדיסקרטיות וממליצות להימנע – או למנוע, במידת האפשר – את ניהול התהליך בעיתון בהקשרים של תפקיד. הדיסקרטיות חשובה כאשר המנכ"ל המכהן לא יודע שחושבים להחליפו. הדיסקרטיות חשובה מבחינת הכפיפים והעובדים בארגון. היא כמובן חשובה אם המועמד מועסק בחברה אחרת, ועוד ועוד.
הדיסקרטיות חשובה לנו, "ציידות הראשים", שלא רוצות כל פגימה או דליפה מהתהליך שאנו מנהלות.
אז איך שומרים על דיסקרטיות בביצה הקטנה שהיא מדינת ישראל?
אנחנו יכולות לשמור על דיסקרטיות במאת האחוזים כל עוד הדיון מתקיים רק בינינו לבין הלקוח. ברגע שנכנס הגורם השלישי (המועמד), אנו מסבירות בכל דרך אפשרית ומבקשות את שיתוף הפעולה שלו, כאשר גם לו ממילא יש אינטרס לשמור על סודיות. אנחנו מוודאות שגם מועמד שאינו מועסק בזמן התהליך יבין זאת ויידע כי מבחינתנו יכולתו לשמור על חשאיות היא אחד המדדים למידת הרצינות שלו.
גם לחברות יש אינטרס לשמור על הסודיות ובמיוחד כשהן חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה וכל שמועה עשויה להשפיע על מחיר המניה שלהן.
מסיבות אלו התהליך מתחיל במעורבות של מעגל אנשים מצומצם להפליא: אדם אחד ממועצת המנהלים, או הבעלים של החברה, או אדם נוסף לצדו – המינימום הנדרש כדי לקבל החלטה מושכלת. במידה שיש מועמד מוביל, מתחילים לברר אודותיו בזהירות ומבלי לציין את שם החברה לה הוא מיועד. המטרה היא להציג אותו למעגל מצומצם מחדכדי שלא יהיו הדלפות – אבל מספיק רחב מאידך, כדי שנוכל לברר אם מישהו מהמעגל מכיר את המועמד ויודע פרטים רלוונטיים להחלטה.
מתי אנחנו מרגישות סיפוק גדול?
כשבסופו של דבר יוצאת הודעה לעיתונות ולבורסה על כניסתו לתפקיד של מנכ"ל חדש, בלי אזכור של אף אחד מהשמות שהיו מועמדים לצדו, ומבלי שהתהליך קיבל ביטוי כלשהו מחוץ למעגל המעורבים בו.
אז אנחנו יודעות שחיפשנו, בדקנו, התאמנו וסגרנו – בלי הפרעות ורעשים בדרך. כלומר, התהליך היה נקי.
המנכ"ל, היחצ"ן ואיש העסקים נראו במסיבה
שיתוף פעולה עם מנגנוני הפרסום-העצמי נשמע כדבר הגיוני וסביר לעשות. ובכל זאת, פרסומים גם יכולים להזיק
נכתב ע"י נחמה קרפול-בורק
בשנים האחרונות פונים אלינו יותר ויותר מנהלים צעירים בשאלה אם כדאי להם ליזום פרסומים בעיתונות אודותיהם, במטרה להפוך את השם שלהם לשם מוכר, או בלשונם – 'למתג' את עצמם.
ומה הפלא: שמותיהם של בכירי המשק והעסקים מופיעים היום גם במדורים שאינם כלכליים בלבד, בהקשרים כמו אירועים, תרומות, נסיעות. זהו חלק ממגמה רווחת בעידן שלנו, שלפיה אנשים הם מותגים. זו תפיסה שמתאימה לעידן הקפיטליסטי- נרקיסיסטי בו אנו חיים, ומנהלים מניחים שאם הם יהיו מותג הם יעלו מהר יותר לתודעתם של מעסיקים פוטנציאליים.
לפיכך הם דואגים להופיע באירועים, להכניס את השם שלהם לבאזז העסקי-רכילותי, מנסים להופיע במדורים של מי-היה-איפה, מצטלמים השכם והערב. התופעה חלחלה אל ארגונים שמנסים למנף את האירועים שהם מקיימים לצורכי יחסי ציבור ומיתוג עצמם והאנשים שלהם. אירועים כאלה נמדדים היום לפי מי שהוזמן אליהם.
שיתוף פעולה עם מנגנוני הפרסום-העצמי נשמע כדבר הגיוני וסביר לעשות. הרי אם לא ישמעו עליך, למה שיחשבו עליך בתור מועמד למשרה נחשקת? ואם תהיה לך תדמית של מצליחן/כוכב, בוודאי ירצו בך יותר ויסכימו לשלם לך יותר…
ובכל זאת, לטעמנו פרסומים יכולים להזיק:
מנהל שש לו נוכחות בידיעות, כתבות ודיווחים מהזירה הכלכלית-רכילותית, בסופו של דבר יהפוך לדמות חד-ממדית שמזוהה עם סגנון מסוים ועם אישיות מסוימת, ויוכר בעיקר כ"מתחכך", "מופיע", מבלה".
מנהל היוזם יחסי צבור שיציגו אותו כהצלחה ניהולית ומתפרסם בתקשורת כ"מנהל-כוכב", בסופו של דבר אם הוא לא יתגלה כ"כוכב" גדול בעולם העסקים האמיתי, אזי הכישלון מהדהד הרבה יותר כי הציפיות ממנו תמיד יהיו גדולות יותר. מספיקה ירידה זמנית או צניחה בביצועי החברה מסיבות חיצוניות (משבר כלכלי כבר אמרנו?) כדי שהמיתוג יהפןך לבומרנג – וראינו כיצד התקשורת אוהבת לקפד ראשם של 'מותגים' גדולים.
ומה חושב הלקוח בנושא?
ישנן חברות הנוטות לחשוב שהבולטות של מנהל כ"כוכב" תעזור להן לייצר בולטות משלהן ולעתים בטווח הקצר זה אכן קורה. אך במקרים רבים אחרים הכישלון של "כוכב" כזה עולה ביוקר לכולם, ובמיוחד לחברה שגייסה אותו. אנחנו ננסה לשכנע את הלקוח שכישוריו המציאותיים של המנהל הם העיקר, ללא צל של ספק.
לכן, נקודת המבט שלנו תבחן את המועמד בהקשרים של תפקוד, ניסיון, ידע, כישורים, קבלות והמלצות, ותתעלם מבולטות בתקשורת. אנחנו בוחנים את עצמנו ביכולתנו לזהות את אותם מנהלים מוכשרים שאינם מוכרים באמצעות מדורי הרכילות הכלכלית אלא מפה (של שותפים לעבודה) לאוזן (שלנו, אנחנו מקווים).
ואם לדבר במונחי מיתוג – יש לנו הצעה מהפכנית: בואו ונהפוך את הסדר – קודם הוכחת יכולת אמיתית, לאורך זמן, ואחר כך המיתוג (והוא כבר יגיע מעצמו).
כי הפרסום הכי טוב שיכול להיות למנהל, מבחינתנו, היא הצלחה בתפקידיו הקודמים.
מי שבולט בתור מנהל שעשה עבודה טובה ומורגשת בארגון מסוים, מהסוג שעושה הבדל בחברה – הדלתות תפתחנה בפניו גם אם לא כתבו עליו שהוא נראה במסיבה מתלחש עם יחצ"ן ועיתונאית.
![]()
אהבתם את המאמר?
כל המאמרים של נחמה קרפול בורק

